צבע העור שלי לא מבקש סליחה
- יהודית מקונן שפרינגר - עלמנש
- 21 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
יש רגעים שבהם את לא צריכה לומר מילה.
העור שלך כבר אמר הכול.
הוא קודם לך.
נכנס לפנייך לחדר.
נושא איתו היסטוריה שלא בחרת - אבל מרגישה אותה בכל מבט.
ככה זה כשצבע העור שלך הוא לא ״נורמה״ – אלא סיפור.
שמדברים עליו.
ששותקים סביבו.
שמצפים שתתנצלי עליו בלי מילים - רק בקיום.
את רואה אותי – או את מי שלימדו אותך לראות?
צבע העור שלי יכול להיות עדות.
לשורשים. לגלגולים. לכאב. לחוזקה.
אבל הוא גם מראה - שמראה לכל אישה מולה: מה היא עוד לא מוכנה לראות בעצמה.
כמה יופי היא מסוגלת להכיל.
כמה שונות היא מסוגלת לפגוש בלי לשפוט.
כי בעולם שמבוסס על דימויים לבנים, העור הכהה נתפס כ״יותר מדי״:יותר עוצמה, יותר פרא, יותר מיני, יותר מהפכנית.
וכשאת נכנסת, לפעמים את מרגישה שאת רק מייצגת –ולא פשוט נמצאת.
לחזור לגוף – מבלי להצטדק
בעלמנש אנחנו לא מדברות על ״גיוון״.אנחנו מדברות על שייכות.
לא שייכות למערכת - אלא לגוף שלך.
ליכולת ללבוש בגדים שלא נועדו ״להקטין אותך״.
לזכות ללכת יחפה באדמה ולדעת שהיא זוכרת אותך עוד מהדורות שלפנייך.
לנשום עמוק בלי לחשוש שאומרים עלייך ״דרמטית״.
להיות כהה בלי להתנצל. ולהיות כהה בלי להפוך את זה למלחמה.
פשוט להיות.
ומה אם צבע העור שלי הוא מפתח?
לא קיר.
לא תווית.
לא סיפור קורבני.
אלא שער למשהו עמוק יותר: לזהות נשית שמבקשת לזכור.
לחכמת גוף שלא מתיישרת לפי מגזין.לשושלת של נשות אור שהיו פה הרבה לפני שאמרו לנו מה יפה.
שאלה לסיום:
מה היה קורה אם צבע העור שלך – בדיוק כמו שהוא –היה מזוהה כמקור של קדושה?
תגובה? מחשבה? זיכרון שהתעורר בך?
מוזמנת לכתוב לי בתגובות. אולי נגלה שהלבבות שלנו מדברים בשפה דומה.
והזמנה קטנה לסיום:
בעלמנש, אין צורך להעמיד פנים, להתאמץ או להצטדק.יש רק אותך, כפי שאת. וזה בדיוק מספיק.
אם משהו בבפנים שלך נדלק עכשיו, אפילו בעדינות – זה סימן שהמסע שלך התחיל.
אני כאן לצעוד איתך.
רוצה להישאר מחוברת?
הצטרפי אליי לניוזלטר - טיפים, השראה, ומסרים ישירים מהלב.
מילות מפתח:
צבע עור, זהות נשית, שורש אפריקאי, גוף נשי, נשים כהות עור, ריפוי דרך הגוף, ייצוג נשי, שונות נשית, יופי טבעי, נשיות כהה, נשיות פראית, חכמת הגוף
תודה רבה מופלאה 🙏🏽